הזמן שאבד לי

פאביו וולו רק רצה להבין ממה עשוייה אהבה. ולמה ביטוי הרגש שמרגישים יוצאים אחרת ממה שזה מרגיש. הוא רצה לדעת איך משפיעה אהבת בן להוריו (וההפך) על יכולתו לאהוב בבגרותו. למה ידידות אמיתית היא כה נדירה. ואיך, לעזאזל, אהבת חייו לא מבינה שהיא אהבת חייו, ועוזבת לתמיד. שאלות פשוטות באלה, שאפשר לענות עליהן ב 237 עמודים.

הנושא לא משעמם למרות הבנליות שלו, הכתיבה טובה, ישירה וחושפנית. אז למה לא התלהבתי? שתי סיבות. האחת - על בנליות הנושא צריך לחפות בסיפור יצירתי ומרתק, מה שוולו לא עשה. הסיבה השנייה - למרות מה שמקובל לחשוב - לגדול בבית מעוט אמצעים ועם אב חסר יכולת להפגין רגשות - אינו נותן תשובה לשאלות שנשאלו.
https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=98213

סיפור לא פשוט על לורנצו ומערכת היחסים המורכבת שלו עם אביו, על אהבה שהייתה לו ואיננה ועל הזמן שביזבז ביחסים האלה.
הספר מתאר חיי משפחה ומשברים פנימיים, מלא בחוויות אישיות קשות שלורנצו נתקל במהלך החיים שמעצבות אותו למה שהוא ולמי שהוא. הוא לא בטוח בעצמו שהוא יכול להשתנות באופיו אחרי הדברים שעבר בחייו. הוא מנסה להתגבר על מכשולים שנקרים בדרכו ומבין שלא תמיד כוח הכמיהה שלנו תביא להישגים אישיים.
את הסוף פחות אהבתי ולא בגלל ההתמודדות שלו מול אהבתו הישנה אלא האגרסיביות והאובססיביות שבה.

לא יודע למה, הספר הזה פחות דיבר אלי, ודווקא באתי עם כמה ציפיות, חבר שקרא ונהנה, ואולי זו הייתה טעות, אבל אין ספק שהכנות נשפכת מכל דף, שהפרוזה מעניינת ומושכת, אבל משהו בגיבור לא תפס אותי

ספר טוב עם המון תובנות, לורנצ'ו גיבור הסיפור יוצא למסע ארוך בחיפוש עצמי בנסיון להגיע לתובנות על חייו.

ספר שמקדש את הכנות ובא לברר מדוע הגיבור נכשל כל כך בתחום האהבה, הוא מפרק את חייו לחלקים, בוחן את ילדותו ונערותו, מביא צידוקים וסיבות, בוחן את מערכות היחסים שלו ומנסה להגיע למסקנות. האם הוא מצליח? חלקית, אבל כקורא מעניינת אותנו יותר חווית הקריאה, ולדעתי זו חוויה מספקת למדי