siv30
הספר הזה לא גרוע, הוא פשוט סתמי, העלילה בו לא ברורה וההיסטוריה של משפחת פסטרנק היא באמת עלובה עד כדי כך שהיא הופכת את כל הספר הזה למיותר לקריאה. למרות הפוטנציאל הגדול שיש בו לפי התקציר של העלילה, היישום פשוט לא מוצלח.
הספר מסופר מנקודות מבט של הדמויות השונות שכל אחת מהן מספרת לעצמה סיפור אחר על עצמה ועל ההיסטוריה של משפחתה. מה שמשותף לכל הסיפורים הוא הרצון למצוא אוצר שהחביא סבא פאבל לפני שנכנס לכלא. מה שברור מכל הסיפורים שאין סיכוי שהם ימצאו את האוצר אם בכלל הוא קיים.
סיפור משפחת פסטרנק, או כשם הספר: סיפור ההיסטוריה העלובה של משפחת פסטרנק, הוא סיפור אבות אכלו בוסר ושיניי בנים תכהנה.
הוא מתחיל עם הסב פאבל, שהיה גנב עלוב שנמלט מאוקראינה והצליח גם בפלשתינה להיכנס לכלא ולא לצאת ממנו, ממשיך עם האב משה, הנפל שגם הוא בכלא יחד עם הסב ומסתיים עם הילדים: דודי, דינה וזאביק שגם הוא חובש את ספסלי בית הכלא.
שלושת הילדים גדלים מעצמם כי אביהם כאמור נמצא בבית הכלא ואימם עסוקה בלשדל את הבנקאי שיתמוך בה ובילדיה שהם למעשה לא ילדי בעלה (דודי הוא בנו של הבנקאי). בנקודת הזמן האמורה, האם נכה ועל סף מוות. לאורך השנים היא הפקירה את זאביק לכוחות הרחוב והמשטרה, כך שהוא נכנס ויצא מבתי כלא בצדק ושלא בצדק. הוא מגן בחירוף נפש על אחותו למחצה דינה, שרוצה להיות זונה אך לא מצליחה כי בכל פעם שהיא מגיעה לסיטואציה, משהו קורה והיא לא מממשת את היחסים.
לעומת זאביק העממי והאנושי דינה מצטיירת כפתיינית חולת נפש, שמנותקת מהמציאות.
השנה 1967 ומלחמת ששת הימים היא הרקע לניסיון המשפחתי למצוא את הציור האבוד אותו החביא פאבל. בניסיון הזה זאביק מצליח להיכנס שוב לכלא לאחר שפוצץ כספת ריקה וגם פצע את עצמו, דינה מצליחה להיות יותר חולת נפש ממה שהיא כבר כשהיא גוררת את זאביק ודודי להרפתקה של מציאת האוצר ודודי הוא דודי. משתדל בכל כוחו להתרחק ממשפחתו המטורפת אבל הכסף מעוור אותו. האם לוקה בהזיות והתעלפויות, היא סבורה שדינה מנסה להרוג אותה.
ובכל הקקופוניה הזו תוך כדי צפירות עולות ויורדות, ורצף אירועים שלא הבנתי למה מחוייב המציאות שיתרחשו בכלל על רקע המלחמה - לא הצלחתי למצוא לא "עלילה עגולה ושלמה" ולא "להישבות בקסמן האפל של הדמויות". למעט זאביק שבאמת מילא את ליבי בחמלה, אף לא אחת מהדמויות העלובות שמופיעות בספר הזה לא גרמה לליבי "לצאת אליה" או להתמלא חמלה.
אם אתם מחפשים ספר טוב על משפחה ישראלית דיספונקציונלית ומוכת גורל, גלית דיסטל אטבריאן עשתה את זה הרבה יותר טוב בטווס בחדר מדרגות הנפלא ולא לבזבז את הזמן על משפחת פסטרנק והאוצר האבוד שלה.