אז אני אזרוק את העקרונות שלי לפח ואגיד שחלק מהחיים זה למצוא את עצמך, אבל עצמך מתחבא על איזה חוף בהודו, פותח בומים של בוקר. או אולי בבוליביה, מרביץ שורות מאיזה תחת עגול ושזוף. אולי בבית מאחורי השידה שהיית מורח עליה את הדברים שלך מהאף כשהיית קטן. הנקודה שלי היא, שכמו כולם, הדרך שלנו אלינו היא לא קלה. ואין בה ודאות, ואין בה ביטחון. יש בה בורות, כישלונות, ועצב וכאב… ו…פאק עם התקציר הזה. בכל אופן, יש גם שמחה, וצחוקים וכיף. אבל למי אכפת מזה אחרי כל הדיכאון שבא מקודם. ידעתי שאני לא צריך לרשום שום דבר. פאקינג עצות של עורכים ספרותיים.

"תרשום תקציר" הם אומרים. אתם תקציר. תקציר זה קקה.

אז פה מתחילה הדרך של יובל, שהיא כל כך דומה וכל כך שונה מהדרך שלכם. ואתם מוזמנים להצטרף. כי היא דרך בת של זונה, וכל הזמן מוצאים בה שטרות של מאתיים וקליפרים. אל תתביישו. תכירו. יובל, אתם. אתם, יובל.

עופו על זה.