(המשך) דבר ראשון ששמים לב אליו הוא שאמה קליין יודעת לבנות סיפור, יודעת לתאר דברים בזווית לא שגרתית ויודעת לבנות אהדה לגיבורה שלה. חברו את זה לתקופה מעניינית למקרה רצח שעדיין מעורר עניין לאחר 40 שנה וקיבלתם ספר שקשה לעמוד בו

הבנות של אמה קליין זכה לדי הרבה כתבות אוהדות ששלהבו את ההייפ ובנו סט של ציפיות שלא קל לעמוד בהם, למזלי נתתי לאבק לשקוע וניגשתי לקרוא את הספר (ששכן בספריה הדיגיטלית שלי זמן רב) לאחר שאספתי עוד כמה ביקורות מאוזנות יותר בגודרידס

ספר הביכורים הזה מנסה לבחון את דמות "המצטרפת בת העשרה לכת" ומה היא מוכנה לעשות כדי להשתייך. טכניקה דומה אימצה ג'יליאן קנטור בספרה "כל שעה חשובה" – דמות מומצאת שמספרת את הסיפור האמיתי. במקרה הזה הדמות מטה את הסיפור לכיוון בנות בגיל ההתבגרות, ומנסה לגרום לקורא להזדהות עם איווי, ילדה בת 14, פעמים רבות מכמירת לב. היא ילדה לא מקובלת במיוחד, חייה משמימים: קיץ אינסופי, זמן פנוי שאין במה למלא אותו. חייה העתידיים נראים כהמשך של אותו שיממון, כמו החיים של אמה שאיווי מבקרת בחומרה והופכת, כמה צפוי, לבת דמותה כבוגרת.

הספר כתוב די טוב, ניכוש חלק ניכר מהתאורים של חייה ומחשבותיה של איווי היו הופכים אותו למהודק ומחודד יותר. והמסקנה? אין. בנות בגיל ההתבגרות ימשיכו לחפש לעצמן מודלים חדשים להזדהות איתם, ובפועל להפוך לדמות דומה לאם שגידלה אותן. חבל שאי אפשר לעקוף את התהליך, לדלג על גיל ההתבגרות ולהפוך מילדה לאשה בין לילה. זה גם היה עוזר להורים לישון טוב יותר בלילה.

'הבנות' הוא בהחלט ספר שונה מכל מה שקראתי עד היום. כתיבה מאוד סוחפת ועלילה מפתיעה. מומלץ!

קראתי על הספר הזה בכתבה בארץ, והסקרנות התעוררה בי. הספר הזה מספר את סיפורה של אחת הנשים שהשתתפו בקומונה הרצחנית הזו, ומנקודת מבטה אפשר לנסות להבין מה בדיוק הלך שם. מרתק