להורדת האפליקציה שלנו
סקירות הגולשים
סקירות הגולשים
-
המשך: מרכוס גולדמן, האלטר אגו של הסופר ז'ואל דיקר (הוא חזר אליו גם בספרו השני) לא לוקח את עצמו ברצינות יתרה ומעורבותו בעלילת המתח הנפרשת לאיטה בספר נדמית לעיתים כמו הומאז לבלשים הקלאסים של צ'נדלר ושות, בלי השפה שמאפיינת אותם. בלי להאריך יותר מדי, לדעתי האישית זה ספר נחמד בהחלט שמשך אותי אליו כבר מהשורות הראשונות -
הנימה המשועשעת שמלווה את האמת על פרשת הארי קברט, שעוסק בסופר עם מחסום כתיבה (שאפילו מקבל מחסום של כלב בשדה התעופה כדי להמחיש את המחסום המנטלי שבו הוא שרוי) מצאה חן בעיני למרות שלפעמים היה בה משהו מלאכותי
-
ספר מתח עשוי היטב כמו שאני אוהבת ,
עלילה שמתפתחת בקצב סביר(לא איטי או נמרח מידי) עד הסוף המפתיע .
אופן הכתיבה הזכירה לי את הספרים של הרלן קובן
ממליצה מאוד לאוהבי המתח . -
הספר הזה הוא סטיריאוטיפ בכל קנה מידה. הסופר - שויצרי צעיר - כתב בצרפתית ספר המתרחש בניו המפשייר ונע בין שני צירי זמן - רצח שאירע לפני 30 שנה שנראה כאילו הוא מתפענח בהווה. סופר נודע שכתב רומן ענק לפני 30 שנה, וסופר צעיר שכתב רומן ענק לפני שנה וסובל היום ממחסום כתיבה, שהסופר הנודע היה המנטור שלו. בכל פרק בספר יש איזו עצה בענייני כתיבה, שהסופר הענק נותן לסופר הצעיר ואוסף כזה של קלישאות באמת נדיר לפגוש בספר אחד
הדמויות בסיפור הן קלישאות שטוחות. הכתיבה שיטחית, לא אמינה, והסיפור (לפחות עד עמוד 250) לא מעניין ולא מותח. ונשאלת השאלה האם חסרים פשעים בשוויץ? האם חסרים בה סופרים? למה ניסה הסופר להרחיק עדותו לארץ, שברור שהוא אינו מכיר אותה ואת תושביה, ומה שיוצא לו זה סיפור מגוחך? מישהו כתב על הספר הזה "עם הצלחה לא מתווכחים" ואני מנסה לא להתווכח. אבל אם נכון מה שכתוב על העטיפה שהוא קטף אחד מפרסי גונקור אין לי אלא להניח שמישהו שם בוועדת הפרס הוא בעל חוש הומור ענק.
https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=74363 -
אחד מספרי המתח המושקעים שקראתי, העלילה מתפתחת בקצב סביר, המתח נבנה לאורך הספר, החשד עובר מדמות לדמות עד לסוף, כמובן שהרוצח הוא לא מי שחשבנו... ספר מעולה לשבת...
