הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
1 דירוגים
4
ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
1
5
0
1
האי של נשות הים
ליסה סי

במקום 44 

37.4 

האי של נשות הים

ליסה סי

דרג ספר זה מתוך 5
1 דירוגים
4
ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
1
5
0
1

במקום 44 

37.4 

במקום 44 

37.4 

גודל (עמ'): 424
מו"ל: מודן הוצאה לאור
  • ISBN: 2001536282
  • גודל (עמ'): 424
  • מו"ל: מודן הוצאה לאור
  • יצא לאור ב-: 08/12/2019
  • שם המחבר: ליסה סי
  • תורגם ע"י: דורית בריל-פולק
  • זמין להשאלה: כן

תקציר

יוֹנג־סוּק ומי־ג'ה נפגשות כשהן בנות שבע, והופכות לחברות בלב ובנפש. למרות הרקע המשפחתי השונה, הופכת חברותן האמיצה מקור כוח ותמיכה בשנים הסוערות שחולפות עליהן באי הקוריאני ג'ג'ו. יונג־סוק היא נצר למשפחה מכובדת ו ִאימה מנהיגה את הקולקטיב המקומי, ואילו מי־ג'ה היא בתו של מי ששיתף פעולה עם הכובשים היפנים, ושמו נודע לשמצה. בהגיען לבגרות הן מצטרפות לשאר נשות הכפר הצוללות באוקיינוס, מתפרנסות ממכירת פירותיו, ומשתלבות במסורת ארוכת שנים של נשים חזקות המנהלות את סביבתן ביד
רמה, ומותירות את הגברים בבית כדי שיטפלו בילדים.
שתי החברות נישאות באותו זמן, בטוחות שאהבתן זו לזו תשרוד למרות המרחק הפיזי והאידיאולוגי שנכפה עליהן. אבל לאחר מלחמת העולם השנייה הופכת קוריאה לזירת מאבק בין המעצמות, והאי ג'ג'ו נרמס תחת מגפי הכובשים המתחלפים. דווקא תחת אימת הכיבוש האכזרי מצפות השתיים למצוא נחמה זו אצל זו, אבל אירוע בלתי צפוי מעמיד
את חברותן בצל השאלה אם כל מעשה ראוי למחילה.
האי של נשות הים הוא אפוס היסטורי הנפרש על פני כמה עשורים, החל בשנות ה־30 של המאה הקודמת ועד תחילת המאה ה־21. הספר חושף לפני הקורא סיפור דרמטי ובלתי נשכח של נשים יוצאות דופן
אשר ההיסטוריה עיצבה את חייהן.
ליסה סי היא מחברת רבי־מכר רבים, ביניהם 'נערת התה', 'בובות סיניות' ו'סיפור כתוב במניפה', שיצאו לאור בעברית בהוצאת מודן.
"ספר עוצמתי וחיוני על אנושיות." לוס אנג'לס ריוויו אוף בוקס

  • ISBN: 2001536282
  • גודל (עמ'): 424
  • מו"ל: מודן הוצאה לאור
  • יצא לאור ב-: 08/12/2019
  • שם המחבר: ליסה סי
  • תורגם ע"י: דורית בריל-פולק
  • זמין להשאלה: כן

סקירות הגולשים

הוספת ביקורת

רק משתמשים רשומים מורשים להוסיף ביקורות. אנא התחברו או הירשמו

סקירות הגולשים

  • איריס
    איריס
    אלמלא הגיע הספר הזה לידי, ככל הנראה לא הייתי יודעת מה ארע בג'ג'ו, האי הקוריאני, בשלושה באפריל, 1948.כנראה לא הייתי יודעת עניינים רבים נוספים הנוגעים לקוריאה בכלל, ולאי ג'ג'ו בפרט, משום ששיעורי ההסטוריה שלנו, בבית הספר, כללו בעיקר הסטוריה יהודית וישראלית, וקצת הסטוריה כללית, בעיקר מערבית, כשהמזרח הרחוק נותר עלום למדי. אפילו באוניברסיטה, שיעורי ההסטוריה עסקו בעיקר במערב, ואם רציתי לדעת יותר על מקומות אחרים, הייתי צריכה לפנות לתחום התמחות אחר (אבל זה כלל לא שייך לספר).
    הספר הזה – "האי של נשות הים" – גדול, אם כן, מסך מרכיביו, משום שהוא פותח צוהר לעולם אחר ושונה (ואותי הוא אף מפנה להשלמת ידע, גם אם כללי למדי, באתרי מרשתת שונים).
    ובכן – ה- 3 באפריל 1948 נחשב ליום בו החלה ההתקוממות בג'ג'ו, כנגד המשטר הקיים – אוטוקרטיה בחסות אמריקאית, שלאחר מלחמת העולם השניה ולפני מלחמת קוריאה. היום הזה היווה נקודת מפנה ביחסיהן של שתי גיבורות הספר – יונג-סוק ומיה-ג'ין. שתי נשים צעירות, נשואות, אמהות, שנפשן קשורה זו בזו, שחייהן עברו עליהן יחד, מאז היו ילדות צעירות, עת מיה-ג'ין הגיעה לכפר בו התגוררה יונג-סוק.
    בימים ההם שלטה יפן בקוריאה, ואף שהאי היה מרוחק מן היבשת, זרועות השלטון הגיעו עד אליו, יחד עם החוקים המפלים אוכלוסיה בשטח כבוש. האי, הנמצא באמצע הדרך, לערך, בין יפן לקוריאה שימש "קרש קפיצה" בין המדינות, הכובשת והכבושה, ועל כן, בכל זמן נתון היו בו לא מעט חיילים יפנים. הקוריאנים היו בין הפטיש לסדן; כדי להתפרנס נאלצו חלק מהם לפעול בשירות יפן, ועל כן איבדו לא מעט מכבודם, הם וצאצאיהם ונחשבו "משתפי פעולה".
    מיה-ג'ין היתה בתו של משתף פעולה כזה, ועל אף שהוריה הלכו לעולמם, והיא גודלה על ידי דודה ודודתה (שאף הם בזו לה והתיחסו אליה כאל פחוּתה מהם), מעמדה נחשב לפחוּת בקרב הקהילה הכפרית.
    הכפר בו גדלו שתיהן שכן לחוף הים. החברה בו היתה חברה מאטריפוקלית – חברה בה הנשים עובדות ומפרנסות, זוכות לעצמאות מסוימת, אולם בעלי הדעה, בעלי הרכוש, נשארו הגברים. הגברים אגב עסקו בעיקר בשמירה על הילדים, בישולים וישיבה במרכז הכפר כדי לדון בענייני היום והשעה.
    יונג-סוק ומיה-ג'ין הצטרפו לקולקטיב של נשים שעיסוקן שליית מזון מן הים, תוך חלוקתו ביניהן, שמירה על מִכסות דיג וציד, כדי שיצמחו יבולים חדשים, ותמיכה האחת בשניה. לכל קולקטיב כזה היתה מנהיגה אחת שנבחרה על ידי חברותיה, כזו שתדע להשליט סדר, להחליט על אזורי דיג וציד, על מעמדן של הנערות הצעירות יותר, ושמירה על בטיחות ככל שניתן, כדי למנוע אבידות בנפש.
    הנשים צללו לעומקים שונים ללא כל ציוד צלילה, למעט משקפות וסכינים, והסיכון בעבודתן היה רב. הצלילות נערכו בהתאם למחזורי הגאות והשפל, והמאכלים שנאספו שימשו הן לסחר והן לביתה של כל אחת. בנוסף לכל בית היתה חלקת אדמה בה גודלו חמישה סוגי דגן, לסייע בכלכלת המשפחה.
    טקסי הדת נערכו על ידי שאמאנית, בתקופות מסויימות בסתר, משום שהשלטונות אסרו לעתים על קיומו של הפולחן.
    בתוך כל אלה גדלו שתי הנערות הצעירות, נישאו בשידוכין, הרו ללדת, יצאו לעבודות ציד ודיג בצלילה במקומות אחרים, ושבו אל הכפר.
    השינויים הפוליטיים החיצוניים, המרידות הפנימיות בקוריאה, חילופי השלטון בין יפנים לאמריקנים ומשטר החסות שלהם, כל אלה, השפיעו לא מעט על חייהן שלהן ושאר האנשים סביבן.
    באחת ההתקוממויות כנגד השלטון וצעדי התגמול, נפער קרע עמוק בין שתי הנשים, קרע שכלל לא ברור אם ניתן לאחותו. חייהן נפרדו לערים שונות וליבשות שונות, וצריך היה שיימצא הרצון ותימצא החמלה, כדי שתוכלנה לחזור לאיזשהו קשר.
    יותר מן הסיפור האישי-פרטי של שתי הנשים ומשפחותיהן, הספר הזה פותח חלון להסטוריה של קוריאה ולדרכי החיים בה, ובכך הופך הסיפור הכמעט בנאלי, המסופר בשפה "שטוחה" לרוב, סיפור שאין בו ייחוד, לסיפורה של תקופה מרתקת ובלתי מוכרת (לי, לפחות).
    וככזה כדאי מאד לקראו.