הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
2 דירוגים
5 ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
2
3
האור שאיבדנו

האור שאיבדנו


דרג ספר זה מתוך 5
2 דירוגים
5 ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
2
3
44 
44 
גודל (עמ'): 313
מו"ל: מודן הוצאה לאור

תקציר

לוסי וגייב לעולם לא ישכחו את היום שבו נפלו מגדלי התאומים, ולא רק בגלל עוצמת האסון שהכה בניו יורק. היה זה היום שבו נפגשו לראשונה. הם היו אז שני סטודנטים בקורס לספרות באוניברסיטת קולומביה, ובעודם דנים ביצירות של שייקספיר, העולם שהכירו השתנה ללא היכר. כשהלימודים מתבטלים, לוסי וגייב עולים וצופים בקו הרקיע החסר של מנהטן ובשמיים שהתמלאו בפיח ובעפר. הם נצמדים זה לזה ומבינים שחייהם קשורים אלה באלה לעד.

אך באותו יום גייב ולוסי מבינים גם שהם רוצים למצוא משמעות לחייהם. גייב מחליט להגשים את חלומו להיות צלם עיתונות, ולאחר שהן עוברים לגור ביחד ורוקמים תוכניות לעתיד, גייב מודיע ללוסי שסוכנות הידיעות שולחת אותו לפקיסטן. לוסי, שביססה בינתיים קריירה מצליחה כמפיקת תוכניות ילדים בניו יורק, מסרבת להצעתו להצטרף אליו.

האם שאיפותיהם הן שמרחיקות ביניהם? האם יכלו לבחור אחרת או שמא הגורל שלהם נקבע מראש?

כעת, משהם נקלעים לסיטואציה שאיש לא יכול היה לחזות, לוסי מזכירה לגייב את סיפורם, סיפורה של אהבה שפרצה את גבולות ההיגיון, הזמן והמקום.

האור שאיבדנו הוא רומן מרגש ומטלטל על עוצמת החיבור בין שני אנשים.

ג'יל סנטופולו מקדישה את ספר הביכורים שלה לעיר ניו יורק, שהמראות, המקומות והאנשים שבה נוכחים בכל עמוד בספר, ושוזרת בו גם הקשר ישראלי מפתיע.

המשך קריאה
  • ISBN: 20-53401
  • גודל (עמ'): 313
  • מו"ל: מודן הוצאה לאור
  • יצא לאור ב-: 11/01/2018
  • שם המחבר: ג'יל סנטופולו
  • תורגם ע"י: יסמין קליין

סקירות הגולשים

הוספת ביקורת

רק משתמשים רשומים מורשים להוסיף ביקורות. אנא התחברו או הירשמו

סקירות הגולשים

  • שלומית
    שלומית
    הנושא והרקע בעל פוטנציאל אך הביצוע-הספר סטנדרטי לחלוטין ולא ממריא. אפשרי לאוהבי הז'אנר של רומנים רומנטיים. לא יותר
  • לימור
    לימור
    ספר יפה ומרגש אל פגישה מקרית בין לוסי וגייב שקרתה בדיוק ביום בו התרחש "אסון התאומים", והקורות אותם מאז, ספר מהנה למדי.
  • גדעון
    גדעון
    בערב אחד משעמם, על כוס יין אדום גדושה, שהתמלאה מאליה כך נדמה לי, אירח לי לחברה הספר האור שאיבדנו של ג'יל סנטופולו. אני חייב לומר מראש שהייתי מאד סלחן באותו ערב, כך שהתחושה העיקרית, ואולי הזיכרון היחיד, היה שנהניתי