הסיפור מתאר אדריכל בפריז, שמקצועו כל כך חשוב עבורו שהוא מוכן אפילו למכור את נשמתו לשטן למען הזכות לתכנן בניינים. והוא גם פחדן שחושב בסטיריאוטיפים, גם קצת אנטישמי (בלי להכיר מקרוב יהודים) בערך כמו השכבה הבורגנית שחיה בעיר באותן שנים. ויום אחד הוא מקבל גזר יוצא מהכלל בצורת תכנון מבנה שישמש בעצם את מכונת המלחמה של הגרמנים – שבא עם מקל מאיים – בתמורה עליו לתכנן מקומות מחבוא ליהודים בדירות מפוארות, מעשה שאם ייתפס יביא להוצאתו להורג, כנראה בעינויים. וכך נגרר הספר מדוגמא מצמררת אחת לשניה, כאשר אנטישמיות, אכזריות לשמה, תאורי עינויים מחליאים, וגם הלשנות של צרפתים על יהודים או על צרפתים המחביאים יהודים אמורים להבהיר לקורא מי הרעים ומי הטובים בסיפור.
יובהר מיד: זה לא ספר שואה, למרות שיהודים וטלאי צהוב מופיעים בסיפור. הסיפור לא קרה – גם לא יכול היה לקרות.

הוא לא אמין. הוא מרגיש מגוייס (גיוס שאין בו כל צורך כי מה שהוא מצהיר מקובל היום על הרוב המכריע של האנשים) הוא כולל אי דיוקים היסטוריים ההופכים גם סיפורים שהיו – או יכלו להיות – לבדייה. היתה, כמובן, אנטישמיות בצרפת של אותם הימים. אבל מסיפורים של אלה שהיו שם אני יודעת שהיו לא מעט צרפתים נוצרים שסייעו והצילו תוך סיכון עצמם ומשפחתם (ברור שסיפור פרטי אינו מעיד אלא על עצמו, ובכל זאת...)
אז מה אני אומרת? הוא לא משעמם במיוחד, אני לא אהבתי במיוחד, ומי שיפיקו ממנו תועלת הם השוקלים ללמוד ארכיטקטורה שיתכן שאינם מבינים כמו בלפור, את נפלאות המקצוע הזה. אהבתו של בלפור למקצועו זה העניקה לו עוד נקודות זכות בעיני, ובלבד שלא יקרא לעצמו גם "סופר"...
https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=91103