ג'יני מון היא ילדה עם קווים אוטיסטיים, בתפקוד גבוה יחסית לתסמונת (היא מדברת, חושבת , יוצרת קשר ומתכננת) אבל היא רחוקה מאד מהדימוי הרומנטי הנפוץ על ילדים אוטיסטים – המייחס להם כשרונות יוצאי דופן באופן גורף. ילדים אוטיסטים – כמו כל בני האדם – מתפרסים, למעשה, על הרצף האנושי הנורמלי שבקצהו האחד בעלי כשרונות ואינטליגנצייה גבוהים מהממוצע, ובקצה השני בעלי יכולות נמוכות מהממוצע. ג'יני נמצאת איפשהו באמצע הרצף הזה. היא אינה נוטה להיות רגישה או להבחין בצרכים של אחרים, לא מראה סימני אינטליגנצייה יוצאת דופן, גם לא היפוכה. הוריה המאמצים עומדים בנסיונות מאתגרים במיוחד וגם הם אינם בעלי כנפיים והילה. סתם אנשים רגילים.

לודוויג מצליח לאפשר לקוראים לראות, להבין ולפעמים להזדהות עם צדדים שונים בסיפור. ההורים המאמצים המתמודדים עם קשיים ועם מציאות שלא דמיינו, ולא תמיד הם מספיק מבינים או הוגנים. ג'יני שמתמודדת עם מבוגרים שלא מקבלים ברצינות מה שהיא מספרת להם ואין דרך שהיא יכולה לגרום להם להבין, מתבלבלת בין כעס ואהבה, ו"מענישה" את אלה שלא מגיע להם עונש. המורים של החינוך המיוחד שנופלים לפעמים קורבן לתפיסתם השגוייה את הילדים בהשגחתם, שכוונותיהם הטובות מרצפות את הדרך לגהינום.
https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=111754

ספר מקסים אודות ילדה שנמצאת על הרצף האוטיסטי, בתפקוד גבוה.
הסופר הוא בעצמו אב לילדה אוטיסטית, והדבר מורגש מהתאורים- הוא מכיר את העולם הזה, את תפיסת הדברים של אנשים אלו וכן הלאה.
הספר קריא ומעניין.
מומלץ!