הוא‭ ‬עדיין‭ ‬לא‭ ‬מבין‭ ‬למה‭ ‬משמיצים‭ ‬כל‭ ‬כך‭ ‬את‭ ‬העשור‭ ‬הזה‭ - ‬מצידו‭ ‬שנת‭ ‬1982‭ ‬יכלה‭ ‬להימשך‭ ‬לעד‭. ‬ואז‭ ‬ברנאר‭ ‬עושה‭ ‬את‭ ‬הדבר‭ ‬המטורף‭ ‬ביותר‭ ‬שאדם‭ ‬שפוי‭ ‬בן‭ ‬חמישים‭ ‬יכול‭ ‬לעשות‭ ‬‮–‬‭ ‬הוא‭ ‬חוזר‭ ‬לגור‭ ‬עם‭ ‬ההורים‭ ‬שלו‭. ‬בעודו‭ ‬מוקף‭ ‬בפוסטרים‭ ‬מצהיבים‭ ‬של‭ ‬“פינק‭ ‬פלויד‮”‬‭, ‬הוא‭ ‬תוהה‭ ‬אם‭ ‬החיים‭ ‬שלו‭ ‬יכולים‭ ‬להידרדר‭ ‬עוד‭. ‬ואולי‭ ‬הם‭ ‬בכלל‭ ‬עומדים‭ ‬להשתפר‭?‬‮ ‬

באמצעות‭ ‬הומור‭ ‬שנון‭ ‬ושמחת‭ ‬חיים‭ ‬מהולה‭ ‬בעצבות‭ ‬קיומית‭ ‬שוטח‭ ‬ברנאר‭ ‬בפני‭ ‬הקוראים‭ ‬את‭ ‬החוויות‭, ‬המחשבות‭ ‬והתובנות‭ ‬שלו‭ ‬על‭ ‬משפחה‭, ‬התבגרות‭, ‬בדידות‭ ‬ובעיקר‭ ‬על‭ ‬הדבר‭ ‬המשונה‭ ‬הזה‭ ‬שנקרא‭ ‬חיים‭.‬
ברנאר‭, ‬זה‭ ‬אני‭ ‬הוא‭ ‬ספרו‭ ‬החמישי‭ ‬המתורגם‭ ‬לעברית‭ ‬של‭ ‬דויד‭ ‬פואנקינוס‭, ‬אחד‭ ‬הסופרים‭ ‬הצרפתים‭ ‬המצליחים‭ ‬והאהובים‭. ‬קדמו‭ ‬לו‭ ‬רב–המכר‭ ‬‘העדינות‮’‬‭, ‬‘המזכרות‮’‬‭, ‬‘אני‭ ‬מרגיש‭ ‬יותר‭ ‬טוב‮’‬‭ ‬ו’שרלוטה’‭ ‬שראו‭ ‬אור‭ ‬בהוצאת‭ ‬“כתר‮”‬‭.‬ “בספרו‭ ‬החדש‭ ‬פואנקינוס‭ ‬מוכיח‭ ‬שהוא‭ ‬לעולם‭ ‬לא‭ ‬מאבד‭ ‬מהרעננות‭ ‬או‭ ‬מחוש‭ ‬ההומור‭ ‬המשובח‭ ‬שלו‭ ‬‮–‬‭ ‬גם‭ (‬ובעיקר‭) ‬כשהמצב‭ ‬נראה‭ ‬נואש‭.‬”‭ ‬ל’אקספרס