מדובר בספר מאתגר אך שווה קריאה ומעורר מחשבה.

הוא מעניק זווית ראייה על חלקים נרחבים בחברה הגרמנית. החל מהגרמנים המובטלים ש"רכבו על הגל", דרך השכבה הבורגנית שמצאה בו רעיון נוח וכלה באנשים שהאמינו בדמוקרטיה אבל לא רצו להיות מוחרמים על ידי שאר החברה.

הדמויות, הפחדים שלהן והחלומות שלהן כבשו אותי, העלילה הצליחה להחזיק אותי וסגנון הכתיבה מיוחד.

_________________________

http://nuritha.co.il/he/node/48807/critic#internal-50009

הפופולריות של הנאצים בקרב האוכלוסיה האזרחית פחתה והלכה משנת 1943 בערך. גדל חלקם של המסתייגים, אם כי רובם המשיכו לשתוק. ואז הגיעה המלחמה לסיומה. אלף השנים המובטחות הסתיימו בערך ב- 12 שנים, בהם כבה האור מעל האנושות.

הספר הזה אינו ספר עיון (למרות שהוא מקוטלג משום מה ככזה) זה רומן המתאר מספר דמויות בידיוניות – שנראה שריין הכיר אישית. הזמן הוא החודש האחרון של הרייך השלישי, אפריל 1945. הדמויות שהוא מתאר הן אנשים שחיו והתנהגו באותה דרך באותו מקום. הוא משובץ בנאומים, מאמרים בעתון, שידורי רדיו והודעות לאוכלוסייה, שהתפרסמו אז ומאפשרים לנו לראות היום איך עבדה המכונה שהמירה אנשים לאחד משני סוגים – עבד או קרנף (מבקשת סליחה מהקרנפים. ההשוואה לא מגיעה להם).

מנקודת מבט ספרותית הספר לוקה בפגמים לא מעטים. הוא ארוך מאד – 650 עמודים, מקדיש עמודים רבים מאד לתאור ההרס העצום, מביע את דעתו על הדמויות המתוארות, פוצח בנאומים חוצבי להבות ארוכים ופילוסופיים וסוטה לעתים קרובות מהסיפור כדי להביע עמדה. אבל הלהט בו הוא נכתב, האותנטיות הבלתי ניתנת לסתירה, והאמינות הרבה של מי שהיה שם ועשה את המעשים המתוארים, יוצרים חווייה ספרותית יוצאת דופן, שיחד עם ידע שאינו מצוי בספרי ההיסטוריה מספקים תשובה חלקית על השאלה הנצחית - איך הפך עם שלם לרוצחים נטולי אנושיות.
הנה, ככה.
https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=104004

ספר לא ראוי.הסופרלטיבים שמובאים באתר ומהללים את הספר ואת הסופר, שכחו לדעתי מי היו הנאצים, מי היו לוחמיו האמיצים של הוורמכט ומי היו כל אותם שנישארו בצד צופים במחזה , וכאילו לא היו מעורבים.