הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
3 דירוגים
4.7 ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
1
5
2
5
בית הצעצועים השבורים

בית הצעצועים השבורים


דרג ספר זה מתוך 5
3 דירוגים
4.7 ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
1
5
2
5
42.00 
42.00 

תקציר

"את השטר האחרון שמרתי מקופל לארבע ותחוב בכיס קטן וסודי בארנק שלי. שנים עברו מאז הלילה שנשבענו לשתוק, מאז שהצלחנו לברוח מתוך האפלה ההיא, מאחיזת רגלי העכביש. כולנו פחות אחד. וזה היה המחיר. התשלום".

יום רע עובר על נתי, עובד משמרת לילה בפיצוצייה קטנה באשדוד. היתקלות מקרית בפרט מעבָרו מהדהדת עמוק בבאר הזיכרונות; רגשות שנקברו לפני שנים מתעוררים לתחייה וגוררים אותו אחורה בזמן אל שנת 1993, אל הבחירות המסוכנות שבחר כנער ושכעת באות לגבות את חובן מהגבר שהפך להיות. 

 

לאורך לילה מצמרר נשאב נתי מחדש אל שנת לימודיו האחרונה בבאר שבע, בכיתה ח'; אל שכונת הבלוקים המתפוררת, אל הרחובות שגידלו אותו, אל גשר הבטון המתקלף ואל האכזריות ששררה בין קומץ חבריו, ובייחוד אל הבית ההוא, בקצה הפארק, עם החלון השחור הפעור תמיד אל שביל שאיש לא הולך בו, בית הצעצועים של דורמר הזקן.

עכשיו הכל חוזר אליו והוא צריך לפעול בזהירות רבה כדי לשכוח.

ולברוח בכל הכוח.

מהעבר שלו.

ומעצמו.

"בית הצעצועים" השבורים הוא רומן מתח פסיכולוגי מרתק ולופת, שבו פחדנות ובוגדנות נמהלות בחברוּת ובנאמנות, עד שלרגעים קשה מאוד להבחין ביניהן. ושם, בדיוק שם, מתחילה האימה האמיתית.

יונתן יוגב, 36, גר בבאר שבע מעל גשר בטון גדול ומתחת לשדֵרת עצים עתיקים שמאווששים ולוחשים כשהרוח נושבת, ולפעמים גם כשלא. יש לו שני כלבים, דוקטורט בלימודי מקרא ומזרח קדום וחיבה לריצות ארוכות. מזה עשור הוא מלמד ומחנך בבית ספר תיכון ובחטיבת ביניים, ומאוהב כמעט בכל רגע בעבודתו. "בית הצעצועים השבורים" הוא ספרו הראשון.

המשך קריאה
  • ISBN: 15100674
  • גודל (עמ'): 320
  • מו"ל: כנרת זמורה ביתן דביר
  • יצא לאור ב-: 01/01/2017
  • שם המחבר: יונתן יוגב

ביקורות


"בית הצעצועים השבורים" הוא מותחן סוחף ונפלא.
יונתן יוגב מיטיב לחדור אל נפשם של בני הנוער המתבגרים הרחק מתל אביב. הם מתגוללים בהזנחה של הפריפריה, נחבטים בין מערכת חינוך שחוקה לבין עולם הפשע, סופגים עוד ועוד גבריות רעילה, כוחנות ואלימות אל נשמותיהם. יוגב מתאר את החיים כפי שהם, בלי לייפות אותם אבל גם בלי לעשות דמוניציה או להצביע על אשמים.

העלילה מותחת ובלתי צפויה, מתפצלת לכמה כיוונים עד לסיום המפתיע. היא מלאה בסימבוליקה, עם רפרנסים ליצירות ספרותיות רבות, עתיקות וחדשות, משובצות בה כמו אבני חן בתכשיט.
הדמויות של "בית הצעצועים השבורים" הן בלתי נשכחות – אנושיות להחריד, עמוקות ומלאות רבדים, חלקן מעוררות סלידה וחמלה בעת ובעונה אחת, על פי התהפוכות הגורליות שעוברות עליהן.

ספר חזק מאוד שמשאיר את הקוראים בפה פעור, שאסור לפספס בשום אופן!

סקירות הגולשים

  • מירי
    מירי
    קראתי המון ביקורות טובות על הספר הזה אבל אני למען האמת לא כל כך התחברתי אליו. מצד אחד יש בו משהו מן המציאות שלנו ושל ילדינו והוא נורא מנסה ללמד לקח ( מזכיר את הרעיון של הסדרה "13 סיבות למה". הקריאה לא זרמה לי בקלות אבל עם זאת לא זנחתי אותו והגעתי לסופו. נחמד. לא יותר מזה
  • אלינה
    אלינה

    אם לא קראתם את הספר הזה עדיין אני מאוד ממליצה עליו. קשה לתאר את ההשפעה שלו במילים, אבל זה לא ספר שמסיימים לקרוא ופשוט עוברים הלאה, זה מסוג הספרים שנשאר איתכם.

    הספר עוקב אחרי חבורה של בנים הגרים בבאר שבע ולומדים בכיתה ח' לאורך השנה האחרונה שלהם ביסודי לפני שהם עולים לתיכון. אם גדלתם בפריפריה בשנות ה-90 יש סיכוי שתראו את עצמכם קצת בספר הזה. החיים היומיומיים הקשים, גם של התלמידים בבית הספר וגם של ההורים. המבוגרים, גם ההורים וגם המורים, לא יכולים להתמודד עם העולם שבו הילדים חיים או להבין אותו. והעולם הזה כתוב בצורה מציאותית להפליא. העולם של להיות לבד זה להיות בסכנה אבל להיות ביחד זה מסוכן לא פחות לאדם הבודד. עולם של ילדים אלימים וחסרי עכבות שלומדים באותה כיתה עם ילדים תמימים ונחמדים בצורה שמסכנת את עצמם.

    כול אחת מהדמויות בספר כתובה באופן נפלא, אתה יכול להבין את המניעים של כל אחד ואחד מהם, אבל אתה גם יכול להבין שהן עושות את הבחירות הלא נכונות או משכנעות את עצמן שאין להן ברירה. וככל שהספר מתקדם, ההרגשה שהבחירות שהן עושות מובילות אותן לדרך שאין ממנה חזרה רק מתגברת.

    הסיום של הספר משאיר הרגשה קשה, כמו אגרוף בבטן. והוא יגרום לכם לחשוב מה זה בעצם חרטה וחמלה אמיתית? ואיך למרות הכול, שום דבר לא משתנה והחיים ממשיכים הלאה
  • לימור
    לימור
    ספר מעניין מאוד, עלילה טובה וזורמת דמויות עם המון עניין, נהנתי מאוד לקרוא וממליצה לאוהבי הז'אנר.
  • מיקי
    מיקי
    רומן התבגרות אפל, לא ממש ספר מתח, אלא יותר ספר שמעורר הזדהות, ופה המחבר עשה עבודה מצויינת בבניית דמויות מורכבות ומעניינות, זה ספר ייחודי מאד וקשה להתנתק ממנו
  • גדעון אורבך
    גדעון אורבך
    באורח די בלתי אופייני, אני עומד לתת כאן ביקורת ספר שהיא לא סתם "ספר נחמד, אבל", אלא ביקורת חיובית מסוג שלא נתתי ליצירה כבר שנים. באורח עוד יותר לא אופייני, מדובר בספר שהוא רחוק מאד מז'אנר הפנטזיה שהוא הז'אנר שאני קורא בדרך-כלל.
    אם מישהו היה אומר לפני חודשיים, שאני עומד לא רק לקרוא עד הסוף, אלא גם לשבח ספר שנסב על קורותיה של חבורת ערסים מבאר שבע, הייתי כנראה ממליץ לו ליטול תרופה להורדת החום.

    ובכל זאת, זה קרה.

    את "בית הצעצועים השבורים" קיבלתי ביחד עם ספר פנטזיה עב-כרס שחיכיתי לו במשך הרבה זמן, והתחלתי לקרוא אותו לאחר שהתאכזבתי מרות מהספר הראשון, ובשלב מסויים נשברתי והפסקתי לקרוא, אחרי שאותו ספר לא הצליח להתרומם, ורק שחזר בפעם המאה על אותן קלישאות שחוקות (כמה פעמים אפשר לבחוש שוב בגרסה מיסטית וחיובית עד זרא של צוענים?)
    אבל הדבר המרכזי שלא תפס באותו ספר פנטזיה, וכפי שאפרט, תפס חזק באורח מדהים ב"בית הצעצועים השבורים", זו כתיבה שמקימה לחיים את העולם מסביב ואת הדמויות השונות. למעשה, זה למעשה הדבר הראשון שאני מחפש בספר, עוד לפני שאני שופט את העלילה – דמויות אמינות שנחרטות בזיכרון; שאין סיכוי שתתבלבל ביניהן; ותיאורים שמקימים לחיים את העולם בו הן מסתובבות. זה בדיוק הדבר שתפס אותי, לפני שנים בפתיחה של "שיר של אש ושל קרח", והפך אותו שונה כל-כך מאין ספור יצירות קודמות.

    "בית הצעצועים השבורים" עובר את המבחן הראשוני בזה באורח מדהים.
    אפשר לגחך, 'נו, ערסים בשכונת מצוקה. כולם פחות או יותר אותו דבר', אבל מספיקים כמה פרקים בספר הזה כדי לנפץ את המחשבה הזו לרסיסים. כמה פרקים, ואין סיכוי להתבלבל בין יוסי, ליאור, גבי ושאר דמויות המשנה; כל אחת מהן אמינה ובנויה היטב בדרכה, ועוד לא דיברתי על הדמויות הראשיות.

    ובתור מי שקרא – והתאכזב מכל-כך הרבה יצירות שפשוט אין להן את זה, אז הצלחה כאן היא כבר המון.

    אבל ההצלחה של הספר והכתיבה המדהימה לא מסתיימות כאן.

    נמשיך בזה, שהסופר לא נפל לתוך אף אחת מהקלישאות הכל-כך שגורות בז'אנר הזה; הוא מציג תמונה ריאליסטית ומאוזנת של ההזנחה שמגדלת את אותם "ערסים", וגורמת להם להתדרדר – בלי להתחיל להתפייט בקלישאות על 'ממסד מדכא' ו'קיפוח'; ובלי להתכחש לאפשרויות הבחירה שכן קיימות, וכל אחד מהם מגיב או לא מגיב להן בדרך אחרת; או לחלק של המשפחות עצמן (כולל היותר אמידות מביניהן), והחינוך (או הנתק, שגם הוא לובש שלל צורות שונות) מהבית ביצירת בריכת הבוץ השחורה שהגיבורים מפרפרים בתוכה ורוצה להשקיע אותם למטה.

    כל זה, תוך תיאור מעולה של התרומה המפוקפקת של מערכת החינוך – לא בתור איזה שטן שרוצה לייצר פערים בכוונה לטובת בעלי פריבילגיות כאלו ואחרים, אלא פשוט מערכת דלת משאבים, מיושנת, עם אנשים שחוקים שלמעשה אין להם שום שיח אמיתי עם הנערים ושום הבנה של מה שקורה להם ממש מתחת לאף.

    הנבל שהסופר יצר, גם הוא עבודה מעולה – של דמות מורכבת ואמינה מצד אחד; עם שרידי אנושיות ורקע שעדיין לא מחפים ולא מהווים שום כפרה על מה שהוא עושה במהלך העלילה, אבל בהחלט נמצאים ברקע ונותנים לדמות הזו עומק, בלי להפוך אותה לפחות 'נבל' או ל'סתם ילד רגיש שלא הבינו אותו', כפי שאוהבים יותר מדי לעשות בימינו.

    היה קשה לי להתחמק מהתחושה, שהסופר מתכתב כאן, בכמה רבדים, עם "אוליבר טוויסט", ובמידה מסוימת הסיפור הזה נראה לי כמו גרסה ישראלית וריאליסטית יותר של היצירה הקלאסית של דיקנס, או לפחות של כמה אלמנטים שלה במובן העמוק של המילה - ולא רק בגלל הדמיון המעניין בין הנבל של העלילה לביל סייקס (ומצד שני, הוא בשום פנים ואופן לא חיקוי שלו).

    ואף מילה על הסצנה הלכאורה שולית של הכלב המוזנח שמופיע שוב בסוף ומביט בגיבור מבין השיחים, באורח שמעלה תהיה, האם רק הנבל חטא בלהיות ביל סייקס, או שגם הגיבור ראוי לאותו מבט אילם ומצמרר (Those eyes!) בשמו של מי שכבר אינו יכול להביט בתוכחה או בהאשמה אילמת באותו שלב.

    והאם מי שנפל קורבן ("כולנו יצאנו מזה" כותב הסופר בפתיחה של הספר "כולנו פחות אחד") הוא באמת שה תמים לעולה, או שהוא בעצמו נושא באשמה תורמת – גם אם בגלל רגשות ומניעים מובנים שקל מאד להזדהות איתם? נראה לי, ש"בית הצעצועים השבורים" פותח מחדש את אותו ויכוח ישן-נושן על ננסי מ"אוליבר טוויסט" – רק בגרסה חדשה ומקורית משל עצמו.

    נקודה אחרונה, אבל חשובה ביותר היא כמובן העלילה:
    בניגוד ללא מעט יצירות, שמטילות את כל הכובד של ההתפתחות על קו עלילה אחד מרכזי, ובדרך-כלל התוצאה היא קו עמוס מדי, צפוי מאד ולא פעם אובר-דרמטי בצורה לא אמינה, אחת הנקודות הגאוניות ב"בית הצעצועים השבורים", היא הדרך בה הסופר משחק בו זמנית עם כמה קווי עלילה, שמדי פעם אחד מהם מצטלב עם השני, ותורם באורח לא צפוי להתפתחות במקום אחר, כאשר מעל הכל תלוי ענן שחור וקודר שנמצא שם מההתחלה (וודאי נוכח ה'ספויילר' שהסופר מקדים בפתיחה, שהשנה הסתיימה בקטסטרופה, הגיבור הראשי שרד אבל מישהו אחר – לא), אבל הולך ומתעצם ככל שהעלילה נמשכת.

    הקורא מרגיש את עצמו, לא פעם כמי שבאמת מוקף בידי חבורה קודרת של בריונים או צללים שמקיפים אותו מכל הכיוונים, כל פעם מתקרבים יותר, כאשר נותר רק לחכות מהיכן תיפול המהלומה – ובפועל, יש סדרה של מהלומות מכיוונים שונים, מהן חלשות או מתבררות כהסחה, ומהן תורמות לסיום המצמרר.

    לסיכום: ספר מעולה עם עלילה עשויה היטב וכתיבה מהטובות שראיתי בזמן האחרון.

הוספת ביקורת

רק משתמשים רשומים מורשים להוסיף ביקורות. אנא התחברו או הירשמו