בתור חובב מושבע של המערב מערב הפרוע התאכזבתי קשות. לא ברור אם זו אשמת הסיפור או הסופר אבל הספר מעייף. ספר טוב לטיסות ארוכות, נרדמתי.

בוצ'רס קרוסינג הוא מערב פרוע בדיוק כפי שראינו בסרטים. אנשים קשוחים, גסים שמחפשים משהו לא ברור, מוכנים לאלימות בלתי מתפשרת ועושים ככל העולה על רוחם. הכתיבה מדוייקת ומצליחה להעביר את העלילה בלשון תיאורית מרשימה, הגיבורים הם אנשי העולם הישן ככל המשתמע מכך והעלילה סוחפת. קפיצה לעבר

ויל הוא צעיר בן טובים, שנשר מלימודיו בהרווארד והגיע לעיירה שכוחת אל בקנזס של סוף המאה ה 18. הסיפור כתוב ללא מחשבות, כמעט ללא דיאלוגים, רק פעולה. הקורא מנחש את המניעים בעזרת הצעדים שנוקטת הדמות. קצה נפשו של ויל, מסתבר, מחיים בורגניים בבוסטון ולימודים נוחים ונעימים. הוא שואף להכיר את העולם האמיתי, להתקרב לטבע ולאנשים אחרים שאינם דומים למכריו. כשהוא מגיע לעיירה שתושביה (כינוי מוגזם לקומץ בני אדם שנמצאים במקרה באותו מקום) מתפרנסים בערך מצייד, עיבוד עורות ופרוות ומכירתם למעוניינים, הוא יוצר קשר עם צייד למסע צייד שאפתני לאזור הרי הרוקי.

הכתיבה מצויינת. היא דקדקנית, ויליאמס מלהטט בתיאוריו ומאפשר לקורא ממש להיות נוכח בסיפורו. וזה אומר גם בחלקים הפחות נעימים של הסיפור.
הספר הזה - כמו "אוגוסטוס" שנטשתי כי לא התחברתי - הוא סיפור היסטורי.מבין שלושתם "סטונר" עוסק בתקופתו האמיתית של ויליאמס, והוא, כך נראה, המוצלח מהם.
"בוצ'רס קרוסינג" הזכיר לי לפעמים את סיפוריו של המינגוויי - סופר שאינו חביב עלי במיוחד. גיבוריו הם זן מיוחד של גברים - שהפעולות שהם עושים אינם בגלל רצון להגיע למשהו, אלא רצון להתרחק ממשהו. והמשהו הזה נקרא, לפעמים, חיים.
https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=99525