הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
2 דירוגים
4
ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
2
5
0
5
גם ב - Kindle
ארצנו הירוקה והנעימה

במקום 44 

26.4 

ארצנו הירוקה והנעימה


דרג ספר זה מתוך 5
2 דירוגים
4
ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
2
5
0
5

במקום 44 

26.4 

במקום 44 

26.4 

מו"ל: תמיר הוצאה לאור
  • ISBN: 3626324
  • מו"ל: תמיר הוצאה לאור
  • יצא לאור ב-: 01/01/2020
  • שם המחבר: עאישה מאליק
  • תורגם ע"י: תומר בן אהרון
  • זמין להשאלה: כן

תקציר

לכל אדם יש מקום שהוא קורא לו בית, אך מי מחליט לאן אתם שייכים? במשך שנים חיו בילאל השאם ואשתו מרים חיים שקטים ונעימים בכפר האנגלי המנומנם אחרית בבל. אבל עכשיו הכול עומד להשתנות.

על ערש דווי, אמו של בילאל מושיטה לו את ידה, ובמקום למלמל תפילות פרידה מהעולם היא מטילה עליו משימה: לבנות מסגד בכפר מגוריו. מרים נחרדת לשמע תוכניתו של בילאל. חבריו ושכניו מזדעזעים. קהילת אחרית בבל אחוזת תרעומת, והמצב הולך ומסלים. משאלתה האחרונה של האם חושפת פערים עמוקים בין תושבי הכפר, פערים שבילאל לא העלה על דעתו, ועד מהרה הוא נאלץ לבחור בין זהות לקהילה, בין חברות לאמונה, בין נאמנות לאמו האהובה לבין הערכים המקודשים של המקום שהיה לביתו.


ארצנו הירוקה והנעימה, ששמו מבוסס על שורה מתוך השיר ירושלים מאת המשורר ויליאם בלייק, מעלה שורה של שאלות יסוד: מה הופך אותנו למי שאנחנו, מי אנחנו רוצים להיות ועד כמה נרחיק לכת כדי להשיג זאת. באמצעות סיפור שהוא לפרקים משעשע, לפרקים מכמיר לב, מצליחה עאישה מאליק לגעת ברגישות בעניינים אקטואליים להפליא לימינו אלו ובוחנת ביד עדינה ובלב מלא חמלה את הקשר בין זהות, חברות, משפחה וקהילה.


עאישה מאליק היא סופרת ועורכת בריטית מוסלמית המתגוררת בלונדון.

  • ISBN: 3626324
  • מו"ל: תמיר הוצאה לאור
  • יצא לאור ב-: 01/01/2020
  • שם המחבר: עאישה מאליק
  • תורגם ע"י: תומר בן אהרון
  • זמין להשאלה: כן

סקירות הגולשים

הוספת ביקורת

רק משתמשים רשומים מורשים להוסיף ביקורות. אנא התחברו או הירשמו

סקירות הגולשים

  • אפי
    אפי
    "הארץ הירוקה והנעימה" בוחן מה המשמעות של להיות בריטי ומה הופך אדם להיות חלק מהמקום שנחשב בית.. סיפור מחמם לב עם מסר של "חייה ותן לחיות" שנכתב ברגישות והומור שהופכים אותו לסיפור מעורר מחשבה על הטבע האנושי.
  • yaelhar
    yaelhar
    בילאל ומָרים השאם, הם יאפים אמידים ממוצא פקיסטני שהחליטו להתנתק מהקהילה הפקיסטנית בבירמינגהם המפויחת ולמצוא להם איכות חיים בכפר הירוק. עם איכות החיים מגיעה גם הקהילתיות. בניגוד למה שקורה בערים, ישובים קטנים מאוכלסים באנשים "איכפתיים" שמה שקורה אצל השכן מעניין אותם, ויש להם תמיד מה להגיד על זה. יש שם המון אספות, מפגשים, מכירות, התגייסות למען מטרה וכו'. כך שבילאל – שאמו על ערש דווי הטילה עליו לבנות בכפר מסגד – נאלץ לחוש על בשרו את האיבה וההתנגדות מהן ניסה להימנע כל חייו כשניסה להיטמע בתרבות הבריטית ולהימנע מלהיות "פקיסטני".

    כשקראתי אותו הבנתי לראשונה משהו שלא הבנתי קודם, למרות שהוא גלוי לעיני כל מי שקורא ספרים: כדי "להשלים" עם אויב, כביכול, צריך אויב יותר גדול. וכך כדי שאותם אנשים החיים בכפר קטנטן יחליטו שלמרות שחלקם הם "זרים" ומשונים, עם דת והתנהגות מוזרה ולא מקובלת, הם בכל זאת שכנים וחולקים חוויות ואינטרסים, הם זקוקים לאיום גדול יותר, שיאחד אותם נגדו.
    https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=114698
  • איריס
    איריס
    ישובים קטנים, קהילות קטנות, כפרים נוטים להיות הומוגניים באוכלוסיה החיה בהם; אנחנו מכירים את זה מקרוב. מן הקיבוצים ועד הישובים הקהילתיים, המושבים וכל אותם מקומות פסטורליים ויפים, שכדי לגור בהם אין די ברצון, וברכישת פיסת נדל"ן, אלא יש לעבור דרך ועדת קליטה ולקבל עליך כל מיני כללי התנהגות הנוהגים במקום. וגם אם אין ועדת קליטה, מעטים האנשים שיבואו לגור במקום שידגיש את שונותם.

    ובכל זאת, לעתים יש מי שרוצה לשנות את הדרך המותווית לו, ובוחר לעצמו מקום מגורים שבו ינסה להיטמע, שלא ידעו, שלא ירגישו שבעצם הוא שונה.

    בילאל השאם, רואה חשבון אנגלי ממוצא אפגני בחר לחיות יחד עם משפחתו בקהילה קטנה שכזה, בכפר אנגלי מרוחק בשם "אחרית בבל", ובדרך כלל הצליח להיטמע בסביבת מגוריו. היה לו משרד מצליח ובו כמה וכמה עובדים, היה לו קול במועצת הכפר, בנה של אשתו מנישואיה הראשונים למד בבית הספר המקומי, והיו לו חברים מקומיים, ובכלל, נדמה היה שאין הבדל בינו לבין שכניו, שבחרו אף לקרוא לו "ביל".

    אלא שאמו, על ערש מותה, ביקשה כי יקים בכפר מסגד.

    "אנשים מתים ותולים את המשאלות שלהם על צווארך עם כל האשמה הכרוכה בכך." (פרק 25)

    החל מאותו רגע החלו לעלות כל הרחשים המוסווים של כל אלה המקבלים את האחר, ובלבד שיאמץ את ערכינו ואת דרכי חיינו, ולא יתבלט בריחו או בלבושו, או באורחות חייו. שיהיה כמונו (ויש שיאמרו: ושיגיד תודה על שאנחנו נותנים לו מקום בתוכנו).

    בילאל באמת חשב שהוא לגמרי חלק מהקהילה; הוא הרי בחר בה, בין היתר, כדי להתרחק מהקהילה המשפחתית הצפופה בבירמינגהם. הרי בחר בה כדי להיות אנגלי. הוא דובר אנגלית, וכבר שכח חלק משפת אמו, הוא לא באמת מקפיד על תפילות חמש פעמים ביום, אשתו, מרים, כותבת לעיתון המקומי על ענייני המקום והקהילה. הקשר עם משפחתו אמנם חשוב לו, אבל, אם אפשר, לא קרוב מדי, ולא בכל יום.

    הוא אהב את אמו בכל לבו, ומותה קרע בו משהו, ולכן ביקש, לא בלב שלם, למלא את בקשתה.


    לסקירה המלאה: https://irisganor.com/4888/
  • צופית
    צופית
    זה נראה כאילו הקונפליקט הדתי-מוסלמי הוא העניין פה אבל זה ממש לא. אנשים והיחסים ביניהם, זוגות והיחסים בינים, הורים וילדים ומה שביניהם. איך אנשים מתמודדים עם אבל, עם הצורך להיות נאהבים והצורך לאהוב. ספר שגם לאחר סיומו נשאר בראש עם מחשבות.
  • שי
    שי
    חרית בבל. אבל עכשיו הכול עומד להשתנות.

    על ערש דווי, אמו של בילאל מושיטה לו את ידה, ובמקום למלמל תפילות פרידה מהעולם היא מטילה עליו משימה: לבנות מסגד בכפר מגוריו. מרים נחרדת לשמע תוכניתו של בילאל. חבריו ושכניו מזדעזעים. קהילת אחרית בבל אחוזת תרעומת, והמצב הולך ומסלים. משאלתה האחרונה של האם חושפת פערים עמוקים בין תושבי הכפר, פערים שבילאל לא העלה על דעתו, ועד מהרה הוא נאלץ לבחור בין זהות לקהילה, בין חברות לאמונה, בין נאמנות לאמו האהובה לבין הערכים המקודשים של המקום שהיה לביתו.


    ארצנו הירוקה והנעימה, ששמו מבוסס על שורה מתוך השיר ירושלים מאת המשורר ויליאם בלייק, מעלה שורה של שאלות יסוד: מה הופך אותנו למי שאנחנו, מי אנחנו רוצים להיות ועד כמה נרחיק לכת כדי להשיג זאת. באמצעות סיפור שהוא לפרקים משעשע, לפרקים מכמיר לב, מצלי