קונל ומריאן גיבורי הספר הזה הם שני אנשים צעירים (צעירים מאד; לראשונה אנו פוגשים בהם בשנתם האחרונה בבית הספר התיכון); שני אנשים צעירים שאינם חריגים בתוך הסך הכל שסביבם, אלא שבעיני עצמם הם נראים, הוא לעצמו והיא לעצמה, כמי שאינם נורמלים.

"אני לא יודעת מה הבעיה איתי, אומרת מריאן. אני לא יודעת למה אני לא יכולה להיות כמו אנשים נורמלים." (עמ' 159)

לקורא/ת יש פרספקטיבה רחבה יותר, ובדרך כלל נסיון חיים רב יותר, ושני צעירים שכאלה, יראו לנו נורמלים לחלוטין, כל אחד עם הייחוד שלו, אבל לא לעצמם.

קונל הוא הכוכב של קבוצת הכדורגל, נאה וחסון, חכם למדי, ועל כן, הביישנות שלו, המופנמות שלו, המוצא ה"מפוקפק" (בעיני הבורגנות השבעה, קונל הוא בן לאם חד-הורית ואב לא ידוע), אינם עומדים לו לרועץ בתקופת בית הספר. מריאן, שאביה מת ואמה ואחיה לא מכבדים אותה, כך נראה, ובבית הספר היא נחשבת עוף מוזר משום שהיא חכמה יותר מכולם, ובאמת מתעניינת בכל מיני נושאים המעניינים בדרך כלל אנשים מבוגרים, מקובלת קצת פחות ממנו.

היא בזה במידה מסוימת לבית הספר, ורואה בו מוסד קצת מיותר.

"נראה שבני כיתתה של מריאן אוהבים את בית הספר וחושבים שאין בו שום דבר חריג. זה טבעי בעיניהם ללבוש את אותם בגדים כל יום, לציית לכל מיני חוקים שרירותיים, להתנהל תחת מבטים בוחנים ומשגיחים, זה נראה להם נורמלי. הם לא חושבים שבית הספר הוא סביבה דכאנית. …" (עמ' 17)

שניהם נפגשים לא מעט משום שאמו של קונל עובדת כמנקה בבית אמה של מריאן, ומשום ששניהם מרגישים קצת חריגים, כל אחד מסיבותיו/סיבותיה, הם מתקרבים זה לזו, נדמה להם שהם לגמרי מבינים זו את זה, אבל הם מסתירים את הקשר הזה, כאילו מתביישים בו.

למרות קרבתם והבנתם זה את זו, יש ביניהם גם איזושהי חוסר הבנה בסיסית, חוסר תקשורת, הפחד הזה לומר את שהם באמת חשים, ומשום כך הם מצליחים לפגוע האחד בשניה לא מעט.

שניהם מתקבלים, בהמשך, לאוניברסיטת טריניטי, כל אחד בתחומו (הוא בספרות, היא במדע המדינה) ודרכיהם קצת נפרדות, וכשהם שבים ונפגשים, היא מוקפת באנשים והוא פחות. ושוב עליהם לגשר על פערים.

חוסר התקשורת וחוסר ההבנה ממשיכים ללוות את הקשרים ביניהם, יחד עם הפגיעות העמוקה של מריאן

"… היא לא האמינה שהיא ראויה לאהבה. …" (עמ' 44)

"אולי אני רוצה שיתייחסו אלי לא יפה, היא אומרת. לא יודעת. לפעמים נדמה לי שמגיעים לי דברים רעים כי אני רעה." (עמ' 120)

והחשש של קונל כי לעולם לא יוכל למלא את החללים הפעורים בה

".. ליבו כאב על מריאן, על כך שדבר בחייה לא נראה בריא באמת, ועל כך שהוא נאלץ להפנות לה עורף…." (עמ' 150)

לביקורת המלאה: https://irisganor.com/?p=4702#more-4702

מתסכל, מעניין , הדמויות מורכבות מעניינות ומאוד אנושיות, ושוב - מתסכלות, אתה רוצה לנזוף בהן ושהן יתנהגו נורמלי והן שוב ושוב... ועדיין אתה לא יכול שלא לאהוב אותן.

מתסכל, מעניין , הדמויות מורכבות מעניינות ומאוד אנושיות, ושוב - מתסכלות, אתה רוצה לנזוף בהן ושהן יתנהגו נורמלי והן שוב ושוב... ועדיין אתה לא יכול שלא לאהוב אותן.