כך כתבה דבורה עומר:

הייתי שקועה בכתיבה כאשר צלצל הטלפון. מן העבר השני עלה קול זר לי, נרגש משהו. "הייתי רוצה להיפגש איתך", אמרה לי הדוברת.

"בסדר", עניתי, "נוכל להיפגש".

"האם תוכלי לבוא אליי?", היסס קולה במקצת. "אני... איני קלת תנועה ביותר...".

עוד באותו שבוע נפגשנו. הייתה זו פגישה שפתחה לי פתח לעולם אחר שלא היה ידוע לי כד כה, עולמם של הנאבקים עם גורלם.

זהו סיפור שרוב הדמויות והאירועים בו הם פרי דמיוני, אך הוא מבוסס על מציאות ואמת.