בטכניקה סיפורית חדשנית לזמנו עוקב הרומן אחר התנהלותם של דמטריו מסיאס, איכר שהיה למנהיג כריזמטי בשורות המהפכנים, ושל הלוחמים הסרים למשמעתו. אבל אין זה, כפי שאפשר היה אולי לצפות, פשוט שיר הלל אפי לצדקתם ולגבורתם של המתקוממים. ניתן בו אמנם תיאור אוהד של ההשפלות והמצוקות שגרמו להם למרוד, של אומץ ליבם ושל נאמנותם למפקדם.
אבל הסיפור חושף גם את איוולתם, את אכזריותם, את תאוותנותם, את חמדנותם ואת היעדר המודעות הפוליטית שלהם. אפיזודות רבות עוסקות בדמותו של לואיס סרוונטס, עיתונאי ורופא שערק מן הכוחות הפדרליים והצטרף אל חבורתו של מסיאס. היחסים בין הלוחמים בני הכפר ובין המשכיל ה"יפיוף", שאינו חף לגמרי מפגמיהם של רעיו החדשים, ממחישים את השסע המעמדי העמוק בחברה המקסיקנית. מעניין שדמות זו, שאינה בוחלת בכמה מעשים נלוזים בעליל, מבוססת על קורותיו של המחבר עצמו, מריאנו אסואלה, שפעל כרופא באחת היחידות שסרו למשמעתו של המנהיג המהפכני הרדיקלי פנצ'ו וייה.
לרומן נלווית מסתו המלומדת והחריפה של קרלוס פואנטס, המראה כיצד מתייחס ספר זה על מסורת האפוס והרומן בספרות המערבית וכיצד הוא פותח את הדרך לסיפורת המודרנית באמריקה הלטינית כולה.