מירית וולך
ברניקי המלכה, מסתבר, היא עוד אחת מהדמויות שההיסטוריה היהודית שכחה לאורך הדרך, ודווקא יש הרבה מה לומר ולספר עליה,.
צאצאית כמעט אחרונה לבית חשמונאי ולבית הורדוס גם יחד, מלכה הן כאשת מלך והן כמלכה-שותפה עם אחיה, מאהבתו של טיטוס וכמעט קיסרית רומא. איך נעלמת לה דמות שכזו מההיסטוריה שלנו כאילו לא היתה?
חבצלת לקחה את מעט העובדות הידועות והמוכחות על ברניקי (אפשר, רצוי אחרי קריאת הספר, לראות אותן בויקיפדיה, למשל) וטוותה מהם ספר עב כרס, שתוכנו מרתק במיוחד.
ברניקי, על פי הספר והעובדות גם יחד, נסיכה יהודית מבית חשמונאי והורדוס גם יחד, נישאה שלוש פעמים, כאשר בעלה השני היה דודה ומלך בפני עצמו, לו גם ילדה את שני בניה, לאחר שהתאלמנה פעמיים נשאה בכתר מלכה-שותפה בגליל עם אחיה, המלך אגריפס, במהלך כהונה (ארוכה) זו גם עשתה עברה סבב נישואים קצר, לאחר מכן היא ואחיה תמכו ברומאים בזמן מרד היהודים, וזאת אחרי נסיונותיה הכושלים לפתור את הבעיות מול הקיסרות הרומית בדרכים דיפלומטיות, בזמן זה היא הכירה את טיטוס ואף הפכה למאהבתו, היתה שותפה בהעלאת אביו לכס הקיסרות הרומית, ועוד ועוד מעללים.
הייתי מספרת לכם עוד, אבל האמת היא שהספר מרתק בגלל קורותיה של ברניקי, ואם אספר לכם הכל – פשוט לא יעניין אתכם גם לקרוא את הספר.
כי האמת חייבת להיאמר – הכתיבה לא מדהימה, רומן וסיפורת – אין פה. העובדות מונחות מול הקורא, דיאלוגים נפרשים, אבל משהו בנשמת הספר, במה שהופך עובדות לסיפור – חסר.
עם זאת, למרות עוביו, הספר נקרא בנשימה עצורה, קשה להניח אותו מהיד, בגלל התקופה הגורלית בה הוא עוסק (חורבן בית המקדש), בגלל הפמיניסטיות המדהימה של הנסיכה היהודית, בגלל גילויי פיסת היסטוריה אבודה ומרתקת.
לכל מי שחובב סיפורים שקרו באמת, לכל מי שאוהב את ההיסטוריה של עמנו, לכל מי שמוכן לספוג מעט היסטוריה ובדיון מעורבות זו בזו ולכל מי שנשמתו פמיניסטית – הספר מומלץ. אל תצפו לעלילה שכתובה מרתק, רק למאורעות שמרתקים בפני עצמם.